טיבט של פעם. מסע יבשתי מקטמנדו ללהסה בשנות ה 90
נסיעה של ימים בכבישים לא סלולים, מעברי הרים גבוהים, נופים עוצרי נשימה ותמונות מטיבט של פעם.
בזמן אחר, באלף הקודם הדרכתי בחברה הגאוגרפית טיולים להודו, נפאל וטיבט.
התמונות שתראו הן מטיול הכנה שעשיתי עם מדריך נוסף לפני הדרכת קבוצות בטיבט.
המסע היה בלתי נשכח מסיבות רבות. מקווה שחלקן יעבורו בתמונות.
התמונות צולמו כשקופיות במצלמה אנאלוגית, פותחו ושימשו להרצאות אך לאורך השנים הן כמעט נהרסו. העברתי לדיגיטל ועדיין נדרש עיבוד רב להביא אותן לחיים.
ב 26.8.26 התרחש בנפאל אסון כתוצאה מקריסת קרחון. כשראיתי מול עיני את האזור היפה הזה נהרס ונעלם הבנתי שזה הזמן לשלוף את התמונות ולשמור אותן בפוסט כתיעוד של הנופים בהם טיילתי וכתיעוד של תקופה.
חלק 1 במסע. המעבר מנפאל לטיבט
המסע שלנו התחיל בקטמנדו ואני מתביישת לספר שלא ידענו כמעט כלום על הטיול שאנחנו הולכים לעשות ללהסה.
טיבט נכבשה על ידי סין ב1950 וב 1959 הדלאי לאמה ברח להודו וחי שם מאז. כך שכשאני אומרת טיבט הכוונה היא למעשה לחבל ארץ שהוא חלק מסין ובתכלס מדובר במעבר יבשתי בין נפאל לסין.
סין אף פעם לא חיבבה את אופציית המעבר הזו לתיירים ובשנות ה 90 לא היה הרבה מידע על הנושא.
גם היום אם תשימו בגוגל מפות את 2 הנקודות : קטמנדו ולהסה לא תראו אופציה של מעבר יבשתי ולא תוכלו אפילו לגלות כמה קילומטרים בין 2 הערים.
מפה של חברת טיולים מראה את המרחק הישיר. 1000 ק"מ ממעבר הגבול בנפאל ללהסה, סה"כ 1400 ק"מ מקטמנדו ללהסה.
ובגוגל מפות 5433 ק"מ.
כך שלא היה לנו הרבה מידע על מה שצפוי לנו, לא ידענו אם נצליח לעבור את הגבול ומה קורה אחר כך.
התחלנו את המסע בקטמנדו בנסיעת אוטובוס של כ 12 שעות עד למקום הכי קרוב לגבול, העיירה Syabrubesi השוכנת ליד נהר ה Bhote Koshi. העיירה משמשת גם כנקודת התחלה למי שיוצא לטרק ה Langtang. חצינו את הגשר והמשכנו ברגל, במעלה ההר.
בתמונה העליונה רואים את תחילת המסלול וגם את עיירת היעד במעלה ההר.
המעבר מנפאל לטיבט (חלק 1 במסע) צילום: אנדה יואל
הגענו לעיירת הגבול Kerunga בחלק הנפאלי, לפי התמונה כנראה שהיו לנו פורטרים שעזרו לנו עם התיקים.
למרבה הצער, באסון נמחקו 2 העיירות האלה (ועוד רבות אחרות) גם זו שליד הנהר וגם זו במעלה ההר.
המעבר מנפאל לטיבט (חלק 1 במסע) צילום: אנדה יואל
מעבר הגבול לטיבט לקח כמה שעות.
עברנו מהחלק הנפאלי של הכפר לחלק הטיבטי (=סיני).
שכרנו ג'יפ עם נהג ועם מדריכה (זה היה החוק) והמשכנו בנסיעה לכיוון להסה.
הנוף בשלב ההתחלתי עדיין ירוק והכביש לא סלול. חלקו עבר במנהרות קטנות ומעליהן מפלי מים.
ליתר בטחון היו מקומות שעברנו ברגל…
אחרי שראינו מה קרה למכוניות אחרות.
הג'יפ הכחול שלנו.
לאחר כמה שעות הנוף התחלף מנוף הררי ירוק לנוף צחיח ברובו.
במהלך הנסיעה עלינו באופן מתון ולא מורגש לגובה של מעל 3000 מטר ולא ירדנו מגובה זה עד להסה. לכן האזור נקרא גם "הרמה הטיבטית".
כך זה נראה בדרכים ולמי שמתעניין יש גם את גבהי הפסים שעוברים בדרך.
חלק 2 במסע. בדרכים
01.הנופים בדרכים בדרך ללהסה
נוסעים שעות רבות בדרכי עפר שעוברות בנופי בראשית שעדיין לא שונו בידי אדם.
הנופים צחיחים ובתוליים, מעט מאד צמחיה, אין כמעט מכוניות בכבישים ואין כלל עמודי חשמל. כך לאורך מאות קילומטרים.
העמקים עשירים בגידולי חקלאות.
02. האנשים בדרכים
בעצירות השונות הנהג שלנו מקבל שתייה חמה, תה טיבטי המכיל חמאה מלוחה.
03. כפרים ובתים בדרך ללהסה
אלה השרותים, מבנה קטן ללא דלתות עם חור לטרסה שמתחת.
04. בתוך הבתים בדרך ללהסה
כאן אכלנו וכאן ישנו.
הבעלים של המלון וביתו מראים לנו את הדורמיטורי בו נישן.
05. בודהיזם טיבטי בדרך ללהסה
מנזר בודהיסטי טיבטי טיפוסי נראה כך.
נזירים בטיבט..
בטיבט הייתה לאורך ההיסטוריה מסורת שבה משפחות מסוימות שלחו בן למנזר. להיות נזיר נחשב במקרים רבים לכבוד גדול, והמנזר היה לא רק מקום של תפילה אלא גם מרכז של לימוד וחיי קהילה. עבור ילדים ממשפחות עניות, החיים במנזר יכלו לספק מזון, קורת גג והזדמנות ללמוד קרוא וכתוב ולרכוש השכלה דתית.
חשוב גם לדעת שהפיכה לנזיר אינה בהכרח החלטה לכל החיים. נזיר יכול לעזוב את חיי המנזר בשלב מאוחר יותר ולחזור לחיים אזרחיים, כולל נישואים והקמת משפחה.
האם זה תלמיד או אורח של המנזר שלבש את הלבוש הנזירי במסגרת הלימודים או בן למשפחה מערבית בוהיסטית ששלחה את בנה למנזר ? אין לי מושג.
חלק 3 במסע. להסה
01. נופים ואנשים בלהסה
במקומות רבים במיוחד במעברי הרים , על גשרים ובמקומות קדושים ניתן לראות דגלי תפילה טיבטיים.
יש להם בדרך כלל חמישה צבעים, המסמלים יסודות/היבטים שונים של הקיום: כחול, לבן, אדום, ירוק וצהוב. על הדגלים מודפסים מנטרות, תפילות ודימויים בודהיסטיים.
לפי האמונה, כשהרוח מניעה את הדגלים, היא נושאת את הברכות והתפילות אל העולם.
לכן נראה אותם במקומות שנחשבים בעלי משמעות רוחנית כמו גשרים, פסגות, מעברי הרים, ליד מנזרים, אגמים ונהרות.
לא נהוג לראות בדגלים האלה "בקשה אישית" בלבד. הרעיון הוא יותר של הפצת ברכות, חמלה, שלום ומזל טוב לכל היצורים.
02.מקדש ג'וקהנג הלב הרוחני של להסה
מקדש ג'וקהנג הוא האתר הקדוש והמרכז הרוחני ביותר בבודהיזם הטיבטי, השוכן בלב העיר העתיקה של להסה, בטיבט. המקדש מוקף ברחוב בארקור ההומה, שבו עוברים אלפי עולי רגל מידי יום במסלול מעגלי (קורה) כשהם משתחווים ומסובבים גלגלי תפילה. עולי הרגל מגיעים מרחבי טיבט וכתיירת זה אזור מרתק בו ניתן לראות תווי פנים וסגנונות לבוש שונים , מגוונים ומרהיבים.
טיבט. להסה.הג'וקהאנג צילום: אנדה יואל
גלגל הדהרמה ומצדדיו שני איילים המביטים בו הוא אחד הסמלים החשובים והנפוצים ביותר בבודהיזם. הוא מעטר את הגגות והכניסות של כמעט כל מנזר ומקדש בודהיסטי, במיוחד במסורת הטיבטית.
03. הפוטאלה. משכנו של הדלאי למה (לפני שנאלץ לברוח להודו)
חלק 4 במסע. טיסה מלהסה לקטמנדו שעוברת סביב האוורסט
בטיסה מלהסה לקטמנדו נהוג שהטייס מצ'פר את הנוסעים בסיבוב מסביב להר האוורסט ככה בשביל הכיף, הוא ממש לא חייב אבל אם כבר עוברים באזור לא נצ'פר ? בכל אופן, צריך לדעת באיזה צד של המטוס לשבת כי רואים את האוורסט רק אם יושבים בצד הימני של המטוס.
תודו שזה מהמם.
וכשרואים ירוק יודעים שטסים מעל נפאל זה ממש הגבול שעברנו רגלית לפני שבועיים וכבר קרובים לקטמנדו.
